שמחתי להתחיל היום את סדרת השיעורים על היסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה. בשיעור הראשון דיברתי על השאלה מתי התחילה העת החדשה וציינתי שרוב החוקרים רואים במפגש של המערב עם המזרח התיכון את תחילתה של העת החדשה. הדעות חלוקות על מתי זה קרה והיכן זה קרה אבל יש הסכמה שהמפגש עם המערב, בסביבות תחילת המאה ה-19 היה ארוע משמעותי בחיי האזור והשפיע עליו רבות.

קיימת גם הסכמה שבמפגש ההוא הוכחה עליונות טכנלוגית, צבאית וכלכלית של מעצמות הקולוניאליות המערביות שניצלו את מאזן הכוחות הזה להשתלט על חלקים של המזרח התיכון ולהשפיע באופן עקיף על חלקים אחרים באזור.

אין הסכמה על איכות ומהות ההשפעה. האם הייתה בלתי נמנעת? האם הייתה חיובית? האם השפיעה לטובה על מיעוט אבל דירדרה את חייהם של רוב התושבים?

עד לאחר שנות השבעים של המאה הקודמת, ההיסטוריונים נחלקו לשתי אסכולות: פסימית ואופטימית ביחס לשאלות אלה. שתי האסכולות סברו שההשפעה מערבית היא חיובית ותוביל להתמערבות, קידמה ושגשוג. הפסימיים טענו שזה לא יקרה במזרח התיכון (למשל סמואל הנטינגטון במאמרו בספרו "התנגשות הציבליזציות") ואילו האופטימים (למשל פרנסיס פוקיימה במאמרו בספרו "קץ ההיסטוריה") טענו כי תהליך שכזה בלתי נמנע מהרגע שהמודרניזציה נולדה במערב (דרך מהפכות כגון זו התעשיתית, הצרפתית והאמריקאית).

בשנים האחרונות מחקר ביקורתי מעלה ספק עם המפגש עם המערב היה מועיל, ואם אכן העליונות הטכנולוגית מעידה על עליונות מוסרית או תרבותית, וקיימת טענה שההתערבות המערבית עצרה תהליכי שינוי חיוביים יותר מבפנים האזור.

דרך אחרת לראות זאת היא להסתכל על תגובת האליטה הדתית והתרבותית הערבית אל מול האתגר המערבי בתחילת המאה ה-19. שלוש תגובות היו למעשה והן עדיין איתנו היום כשלושה זרמים אידואלוגיים: זו הדוגלת בהתמערבות כדרך הטובה ביותר, זו המבקשת להישען עמוק יותר ובאופן אדוק היותר על הדת והמסורת וזו המחפשת שביל זהב שיאפשר לקחת מן המערב את הטוב ולמזגו עם המורשת והמסורת המקומיים. אפילו ברשימה המשותפת של ימינו קיימים שלושת הזרמים האלה.

בחלק השני של ההרצאה דיברנו על האפשרות שאין כל חשיבות לשאלה הזו. ההיסטוריה מורכבת מדפוסים של המשכיות ושינוי. ובאזור בו אנו חיים יש דפוסים עתיקי יומין שעדיין משפיעים עליינו ותמורות חדשות שחלקן באו מחוץ לאזור.

הגדרת האזור היא שרירותית כמובן. המונח המזרח התיכון הוא קולוניאלי והוא ממקם את האזור ביחס למערב. אבל הוא שמיש ומקובל והוא כולל את העולם הערבי (וצפון אפריקה בתוכו) ישראל, אירן ותורכיה.

ויש לו מאפיינים אובייקטיבים שמצדקים התייחסות אליו כאזור נפרד. ראשית, רוב תושביו ערבים ומדברים ערבית בניבים שונים אבל מתייחסים לשפה אחת ספרותית. זו תרבות ורבאלית יותר מאשר ויזאולית ואחת משיאיה היא השירה המאחדת כה רבים מנתיניה.

מאפיין שני הוא חברה הידרואלית מצומצמת. רק שלוש נהרות גדולים חוצים אותה ולכן היסטורית לא היו הרבה מרכזי כוח שקמו ליד נהרות, ועדין היום זה אזור למעלה מחצי מתושבין גרים בכפרים ועיירות, חלקן היו מבודדות לזמן רב ושם נוצרו זהויות מקומיות חזקות על בסיס דת, אתניות ומשפחה. גם היום זהויות כאלה משמעותיות וכל נסיון לעקוף אותן, לכפות עלייהן מסגרת על מבלי לשתפן ולהתחשב בהם נדונה לכישלון - זו אחת סיבות למלחמות אזרחים גם בימינו.

מאפיין שלישי הוא שרוב התושבים מוסלמים ועד למלחמת העולם השנייה גם יהודים ונוצרים ראו עצמם חלק מהתרבות האיסלמית. דת כמובן נתונה לפרשנות אבל בבסיסה ובמקורה זו שעל פי יסודות האסלאם (אוסול אל-אסלאם) מבקשת לשלב בין נאמנות קוראן, לימוד מדרך חיים נכונה של הנביא וחבריו (סונה), היקשים (קיאס) וקונצנזוס (אג'מאע) חיי קהילה מאוחדת וסולידרית (על כן חמש מצוות האיסלאם עוסקות ב"אומה" בקהילה והסולידריות שלה, לצד האמונה באל ובנביא. המסגד (אל-ג'אמע) ויום השישי (אל-ג'ומעה) הם מילים נרדפות למפגש מתמיד של הקהילה.

מאז המאה ה-7 האיסלאם היה הגורם החשוב ביותר. תוך חמישים שנה מהופעתו של הנביא, נבנתה אמפריה מקומית בחצי האי ערב והביסה, ואיסלמה (בדרך כלל מרצון ולא בכפייה) את אירן של היום והמזרח התיכון המזרחי ( שנשלט עד אז על ידי ביזנטיון). שושלת הנביא הראשונה של שלושה חליפים הביאה למאבק הירושה הראשון אחרי מות החליף עלי במאה השמינית וכך נוצר הקרע בתומכי שושלתו, השיעה, לתומכי מועמד שלא משושלתו שהקים את הממלכה האיסלאמית הראשונה, בית אומייה, ובירתה דמשק, ולאחריה קמה שושלת עבאס שהעבירה את הבירה לבגדאד. עצרנו בהרצאה בערב בואם של העות'מנים והעברת משקל הכובד לאיסנטבול וציינו את קיומן של שושלות נוספות בצפון אפריקה ובמרוקו וחצי האי האיברי.

גם היום ישראל למרות האירוויזיון, והליגה האירופאית היא מדינה במרחב ערבי ואיסלמי ובתוכה יש רוב לקבוצה האתנית הערבית (יהודית, מוסלמית ונוצרית) וכל ניסיון כמו זה של דרום אפריקה הלבנה להתנכר לאזור בו אתה חיי, ולטעון לנפרדות, ואפילו לעליונות ("הוילה בג'ונגל) לא יצלח לאורך זמן גם אם הוא נשען על הצבא החזק ביותר באזור ועל מאתים חמישים פצצות אטום ומשטרים ערבים מושחתים